בקהילת קושטא (כיום איסטנבול), נהגו נשים יהודיות לציין את חג עיד אל־בנאת בליל ראש חודש טבת, בחגיגה נשית המשמרת את זכר מעשה הגבורה של יהודית. אף שהתיעוד על אופן החגיגה בטורקיה מועט, ידוע כי נשים נמנעו ביום זה ממלאכות כמו תפירה ורקמה, כמנהג ראש חודש. זה היה מעין יום גיבוש של כל נשות המשפחה, שבו הן מתפללות יחד ואוכלות מאכלי חג חלביים בצוותא, זכר לחלב שאותו נתנה יהודית לשר הצבא הולפורנס, שותות יין זכר לשכרותו, ורוקדות זכר לריקודים ולמחולות שרקדו הנשים כששבה יהודית לביתה עם ראשו של שר הצבא.