במרוקו היה קיים מנהג בעיד אל-בנאת שבו הבחורים המאורסים מביאים מתנות לארוסותיהם. הורי הארוסה היו מזמינים לביתם את הארוס ובני משפחתו למסיבת חנוכה, ולעתים אף נערכה ארוחת ערב לארוס ולמלוויו.

חג הבנות היה פחות נפוץ בקהילות מרוקו, וזאת משום שנשות הקהילה ציינו חג בנות ייחודי בכל ראש חודש. במשפחות ובחברה שבהן התרבות היא פטריארכלית, נשים נזקקו לאפיקים לביטוי רגשותיהן – וכך נוצרו מעגלים נשיים ששימשו קבוצות תמיכה, בעיקר עבור כלות צעירות. טקס זה היה מעין חוזה של אחווה בין נשים – אישה לאישה אחות.

בראש כל חודש התכנסו הנשים בחמאם, שם נערכו טקסי סליחה ייחודיים.